(פורסם במקור כמאמר דעה בעיתון “דה מרקר”, בתאריך 17.02.2014)
יש לבסס בשיגרה רשת חוסן אזרחית המורכבת מרבבות יחידות של פרטים, משקי בית, קהילות ועסקים שיודעת להתארגן סביב אתגר משותף בחירום
כותב המאמר: יונתן ווינברג
מלחמת לבנון השנייה ודו”ח וינוגרד בעקבותיה הציפו את הצורך לבסס מערך חירום לאומי. וגם הסופה בסוף דצמבר, מבצעי “עופרת יצוקה” ו”עמוד ענן” וכן השריפה בכרמל. אירועי החירום נוגעים בעצבים החשופים של החברה הישראלית והמוכנות או אי המוכנות שלה לחירום.
אחרי מלחמת לבנון השנייה, הוקמה רח”ל – רשות החירום הלאומי. מאז היא נסגרה בעיקר בגלל מאבקי כוח בין משרדי הממשלה. בסערה האחרונה כולם שאלו איפה רח”ל, מי בעל הבית, מי הגוף האחראי ומי לוקח פיקוד על ניהול האירוע.
העיסוק האינטנסיבי בשאלת האחראי מקבעת את התפיסה כי המענה למשבר ארצי ינתן על ידי המדינה ומערך העורף. בפועל, במשבר כזה צפוי באופן מובנה פער אדיר בין ציפיות האזרחים וצורכיהם לבין המשאבים והיכולות של מערך העורף. פער כזה עלול להגיע לנקודת מפנה בו היעדר מענה לצורכי האוכלוסייה עלול להביא להתמוטטות הנורמות החברתיות והסדר הציבורי באזורים שונים, לגילויי אלימות ולביזה וכן לאובדן אמון ברשויות ולאנדרלמוסיה שתקשה על ישראל כמדינה להתמודד עם האירוע בהצלחה.
בניית מענה אמיתי לפער בין ציפיות האזרחים למשאבי המדינה ביחוד במצבים שבהם נוצר נתק ממקורות האספקה והשליטה הממשלתיים תלוי בארגון ומיצוי מלוא המשאבים האזרחיים שהם מחוץ למערך העורף ללקיחת חלק בצליחת המשבר, תוך שיתוף פעולה והובלת הרשויות. משאבים אלה תפסו מקום קריטי בסופה האחרונה: בירושלים עמותת לב אחד תפסה פיקוד על החמ”ל והיוותה מוקד לתרומות. בצפת, המתנ”ס היווה את הכתובת הראשית למתנדבים, ושימש כזרוע מבצעת של החמ”ל העירוני. הגרעין התורנה בצפת ניהל את המוקד העירוני וקבוצת גיפאים, שמטיילת יחד בסופי שבוע, ייזכרו לטובה ככח מרכזי שסייע בחילוץ ובשינוע מתנדבים.
לגופי החברה האזרחית היתה משמעות קריטית בבניית הנדבכים של הסולידריות והערבות ההדדית כפי שניתן היה לראות בצפת: הסופה הזכירה לרבים מתושבי העיר את המתקפה על העיר במלחמת לבנון השנייה. במתקפה זו, ראש העיר הקודם עזב את העיר המדממת. העובדה שראש העיר הנוכחי ניהל את המשבר ביד רמה, תוך רתימתם ומיצויים של הכוחות המקומיים, סייעה לעיר לצלוח את הסופה עם נזקים ברכוש בלבד, תוך ביסוס האמון ומרכיבי השייכות והגאווה המקומיים. החוסן העירוני שהתגלה במשבר התבסס על הרשתות הקהילתיות שנטוו בשגרה כמרכיב חיוני בתהליך הזינוק העירוני שצפת מצויה בו.
על אף תמונת המצב החיובית המוצגת פה ביחס לגופי החברה האזרחית, התמונה ברמה הלאומית רחוקה מלהיות שלמה. ראש הממשלה אמנם ביקר בחמ”ל המתנדבים של לב אחד בשיאה של הסופה תוך מתן הכבוד וההערכה לפועלם של המתנדבים, אך לא די בכך. יש לבסס בשיגרה רשת חוסן אזרחית המורכבת מרבבות יחידות של פרטים, משקי בית, קהילות ועסקים שיודעת להתארגן סביב אתגר משותף בחירום.
בניית רשת כזו תלויה בבניית הקשרים והגשרים בין אותם יחידות בשגרה, ביצירת תרבות של מוכנות, ובבניית הסנכרון בין הכוחות האזרחיים לבין הרשויות. ביסוס רשת החוסן האזרחית תשנה מן היסוד את רמת המוכנות לחירום בישראל, ואף תשפיע לטובה על איכות החיים בשגרה. באופן פרדוקסלי בניית רשת כזו כמעט ואינה תלויה במשאבים כספיים, אלא בעיקר בשינוי תפיסתי. היא ודאי טובה יותר מהחלפת מטוסי כיבוי במפלסות שלג.
[/vc_column_text][/vc_column][/vc_row]
