(פורסם במקור בעיתון “דה מרקר”, בתאריך 26.01.15)
משבר הדיור, צמצום פערים, יעילות השירות הציבורי, סולידריות חברתית — נושאים אלה נשמעים השכם והערב בתקופת הבחירות. ב–17 במארס נבחר לעצמנו כנסת חדשה, שתנסה להפוך את הסיסמאות למציאות, והח”כים צפויים להיתקל באתגר המשילות של המאה ה–21. ואולם נבחרינו לא מחזיקים ביכולת בלעדית להזיז דברים.
יכולת ההשפעה מפוזרת בין ארגונים ובעלי השפעה בחברה האזרחית ובמגזר העסקי — וכדי לגרום לשינוי אנו חייבים לשתף פעולה. דוגמה לכך נוגעת למשרד החינוך. במשך יותר מעשור ניסו במשרד להסדיר כניסת תוכניות חיצוניות לבתי ספר, המופעלות על ידי עמותות או תאגידים עסקיים.
בין השאר, נכתבו חוזרי מנכ”ל והוקמו ועדות. אלא שבפועל כולן לא הצליחו לגעת בשורש העניין. באותו עשור ממש, “שוק התוכניות” גדל והלך. אט־אט נוצרו מאות תוכניות נוספות שהגיעו דרך שערי בתי הספר, ברוב המקרים, ודרך החלון, במקרים חריגים, היישר לכיתות. התוצאה: התפתחה בעיית משילות במשרד החינוך. יכולתו להכיר את הארגונים הפועלים או לפקח על התכנים הנלמדים הלכה ופחתה.
דברים אלה נשמעו מהנהלת משרד החינוך בשלבי הקמת “השולחן העגול הבין מגזרי במשרד החינוך”, פלטפורמה שהוקמה ב–2013 לטובת הסדרת כניסתן של תוכניות חיצוניות לבתי הספר.במצב הנוכחי, המשרד הרגיש שהוא מתקשה לתקצב ולנהל ללא נתונים ושקיפות על הנעשה בשטח והחליט לנקוט גישה אחרת: “שיח בין מגזרי”.
הרציונל לגישה זו סבר כי יש להכניס לחדר אחד ייצוג נרחב של בעלי עניין (מנהלים, מפקחים, מורים, הורים, שלטון מקומי, מגזר שלישי) ולשוחח על הסוגיות המורכבות.
כ–160 משתתפים לקחו חלק בדיוני השולחן ובנו קונספט מאגר התוכניות של המשרד, המושק בימים אלה.
בתהליך איפיון המאגר התמודדו חברי השולחן עם דילמות פדגוגיות, מקצועיות וטכנולוגיות. אט־אט נוצרו הסכמות לגבי מרכיבי המאגר ודרכי פעולתו. אחד האלמנטים המעניינים שנוצרו בשיח הוא חוכמת ההמונים, שתתבטא בעזרת משוב איכותי וכמותי של מנהלי בתי ספר.
משוב זה ישולב בתיאור התוכניות במאגר ויהיה זמין עבור מנהלים אחרים, מורים, הורים והציבור. באותו שיח נבנה גם מודל חדש לבחירת ואישור תוכניות, שייעשה באופן שיתופי עם נציגי הורים, פיקוח ורשות המקומית. לשמחתנו, כ–400 תוכניות כבר זמינות בפיילוט של המאגר, והחל משנת הלימודים הבאה יצטרפו אליהן עוד אלפי תוכניות ותיקות וחדשות.מקרה הבוחן של השולחן העגול במשרד החינוך הוא דוגמה לכך שמשרדי ממשלה יכולים להוביל תהליכי שיח מורכב עם בעלי עניין מגוונים, לטובת קביעת מדיניות ציבורית שמקדמת את הטוב המשותף.
ההתמודדות עם האתגרים החברתיים אינה נחלת בכירי הממשל, אלא אחריות של רבים השוכנים בין כולנו. ריבוי אינטרסים יכול להיות ממונף לטובת עשייה משותפת רק אם נשכיל לייצר שיח עמוק וממושך. וזו אינה סיסמת בחירות.
