רקע
אחת הדרכים המרכזיות להתקשרות עם הממשלה שלא במכרז, היא מיזם משותף. מיזם משותף הוא מיזם בו המשרד הממשלתי מממן 50% מהפרוייקט, והארגון שיזם את הפרוייקט מממן את 50% הנותרים. המיזם כשמו, פועל בשותפות מלאה עם המשרד הממשלתי, ובכך נעוצים הן יתרונותיו הגדולים, והן חסרונותיו.
נתון שחשוב לדעת הוא שעד 90% ממימון חלקו של הארגון היוזם, יכול להיעשות בשווה כסף! כלומר מתוך 100% מהכסף של המיזם, 50% הרשות משלמת, עוד 45% (90% מתוך הכסף שעל הארגון להביא) יכולים להיות בשווה כסף כגון: שכר מתנדבים, שימוש במבנה של הארגון, תוכניות שהארגון פיתח וכדו’ , ורק 5% נדרשים להיות כסף ממש שהארגון מביא בעצמו. מדובר בהקלה משמעותית שהתקבלה בשנים האחרונות, המאפשרת לארגונים לקדם מיזמים גם עם הון עצמי נמוך יחסית.
היתרון המשמעותי ביותר במיזם משותף, מעבר למימון הישיר של חצי מהפרוייקט, היא השותפות של המשרד הממשלתי בביצוע המיזם. שותפות זו יכולה להתבצע על ידי העמדת עובדים של המשרד לטובת הפרוייקט, שימוש במבנים וכדו’. כל אלו יכולים להסתכם בסכומים גבוהים הרבה יותר מאשר הסכום שעובר באופן ישיר בין המשרד לגוף המבצע. להלן נציג דוגמא למיזם משותף שרתם משרד ממשלתי באופן מאוד מוצלח .
מיזם משותף “ספריית פיג’מה” ומשרד החינוך
“ספריית פיג’מה” זהו מיזם ארצי שמממן ספרים לילדים ברחבי הארץ. מדובר במיזם משותף עם משרד החינוך. זוהי דוגמא לשימוש מאוד חכם בשותפות הממשלתית. מעבר לכך שהממשלה מימנה מחצית מהעלות לטובת המיזם, בעזרת החיבור עם הממשלה, המיזם קיבל לגיטימציה להיכנס לכל גן בארץ, והגננות הן אלו שמחלקות את הספרים. כלומר מי שמחלק את הספרים הוא לא עובד של המיזם אלא עובד מדינה. כך מפעילי המיזם גם חסכו כסף בחלוקה עצמה, וגם קיבלו גישה ישירה לכל הילדים בארץ.
בנוסף, העבודה דרך המשרד הממשלתי נתנה לגיטימציה רחבה לפעילות של “ספריית פיג’מה”. שערו מה הייתה התגובה הציבורית אילו היה קם ארגון ומחלק מאות אלפי ספרים לילדים בכל רחבי הארץ בחינם על ידי עובדים שלו. באופן מיידי היו מבוצעים תחקירים על אותו ארגון. מי מממן אותו? מה הערכים שהוא מקדם? וכו’. רתימת המשרד ועובדי מערכת החינוך להיות המפעילים של המיזם, ולחלק את הספרים בעצמם, נתנה לגיטימציה מאוד גבוהה למיזם, כיוון שמעט מאוד אנשים יתנגדו לכך שהגננת תחלק ספרים לילדיהם הקטנים. בנוסף, העלות של חלוקת הספרים למאות אלפי ילדים ברחבי הארץ היא עצומה. העובדה שעובדי משרד החינוך והרשויות המקומיות הם אלו שבפועל מחלקים את הספרים, מאפשרת חיסכון עצום במשאבים בהפעלת המיזם, כאמור, בנוסף לעצם השותפות של המשרד במחצית מהעלויות.
כלומר, משרדי הממשלה מחזיקים עובדים ונכסים רבים עם גישה לכלל האזרחים בארץ. חיבור אליהם, ושימוש בשעות עבודה של העובדים שלהם, גם חוסך המון כסף וגם מקדם את היוזמה באופן ארצי. המודל של “ספריית פיג’מה” אמנם פועל כפרוייקט גדול מאוד בכל הארץ, אך גם יוזמות קטנות יותר יכולות לקחת ממנו השראה ולקדם מיזמים משותפים עם רשויות מקומיות. על ידי כך ניתן להכפיל כסף פילנתרופי תוך קבלת מימון של חצי מהפרוייקט, וכן להשתמש במשאבים נוספים של הרשות כגון מבנים, עובדים, תשתיות וכו’ שעשויים לחסוך עוד כספים רבים.
דוגמא נוספת לשימוש בעובדים של הרשות יכולה להיות למשל מיזם משותף של הדרכת נוער בנושא מסויים, כאשר העמותה מלמדת רכזי נוער או מורים חומרים שהיא מעוניינת לקדם (למשל בנושאים של חיבור בין דתי/ יחס בריא למיניות/ שירות צבאי משמעותי וכו’) ורכזי הנוער או המורים, שהם עובדים של הרשות, מעבירים את התכנים לנוער.
עוד מיזמים משותפים ששווה להכיר אלו המיזמים של מעוז, שמקבלים מליונים רבים בכל שנה מהממשלה, על מנת להפעיל את תוכניות המנהיגות שלהם. ניתן להתרשם מהסכומים שהם מקבלים והפרוייקטים שהם מבצעים לאורך השנים, דרך חיפוש שמם באתר “מפתח התקציב“.
נשמע מעניין! מה נדרש כדי לקדם מיזם שכזה?
הדרך לקדם מיזם משותף היא לשבת עם הפקידים הבכירים במשרד הממשלתי או ברשות המקומית, לשכנע אותם בצורך, להראות להם את היתרון שיש לכם כארגון בתחום, להראות שעל כל שקל שהממשלה תממן, אתם יודעים להביא כסף פילנתרופי, ולהפגין יכולות לביצוע פרוייקט נרחב שיביא ערך מוסף לממשלה. כל אלו ביחד יכולים לשכנע את הממשלה להיות שותפה איתכם בפרוייקט.
לאחר רתימת הפקידים הרלוונטיים יש צורך בקבלת אישור למיזם. הליך קבלת האישור מתחיל בכך שהפקיד הממשלתי מגיש לוועדת המכרזים את המיזם המשותף שלכם עם המשרד, על מנת לקבל פטור ממכרז. ארגונים הפועלים במקצועיות מתמצאים בכל ההליך הבירוקרטי מול וועדת המכרזים ובשיקולים השונים שהוועדה שוקלת, ומסייעים לפקיד להכין חומרים מתאימים כדי לקבל את אישור הוועדה לפטור ממכרז. לחלופין, ניתן לשכור שירותים של חברות או יועצים המתמחים בקידום יוזמות מול הממשלה.
חשוב להבין שמדובר באישור שקשה יחסית להשיג, כיוון שהוועדות והיועצים המשפטיים לא אוהבים את האפשרות הזו לאור כך שזו אפשרות “עוקפת תחרות”, ולכן הם תמיד יעדיפו “למכרז” את הפרוייקטים. צריך לחשוב מראש על טיעונים שונים שניתן להציג על מנת לשכנע את הוועדה, וכן לסייע לפקיד שעובד איתכם להגיש חומרים שתומכים בטענות. טיעונים אפשריים יהיו שמדובר בצורך דחוף, הפרוייקט הוא בעל אלמנטים יחודיים, יש יתרון לבניית הפרוייקט בשותפות, ועוד. חשוב להתמצא בהליך ולא לתת לו לקרות מעצמו, כיוון שללא דחיפה משמעותית של הארגון, לרוב לא יתקבל אישור למיזם משותף.
לאחר האישור הפנימי של וועדת המכרזים, המיזם יוצא לאישור חיצוני. הפרוייקט מפורסם במערכת “מנוף” במנהל הרכש ל-21 יום לצורך קבלת התנגדויות. כארגוני חברה אזרחית הפרסום ב”מנוף” יכול לשמש אותנו גם מהצד השני על מנת להתנגד למיזם שעומד לצאת לדרך ואנו כארגון יודעים לתת שירותים דומים, ומעוניינים שהמיזם יצא למכרז שאולי נזכה בו. חשוב להבין שהתנגדות לא אומרת שאנו מתנגדים למיזם עצמו או לארגון שמקדם אותו, אלא מתנגדים לעובדה שהפרוייקט ייצא לפועל ללא מכרז תחרותי. אם עולה התנגדות, פוסלים את המיזם ויוצאים למכרז.
המלצה לסיום
על מנת להתרשם ממיזמים משותפים שונים, ולהבין טוב יותר את המנגנון שבו המיזמים הללו עובדים, מומלץ לפתוח במפתח התקציב עמודים של מיזמים משותפים שאתם מכירים (או לחפש באינטרנט אילו מיזמים משותפים קיימים באזור העשייה של הארגון שלכם), ולקרוא את הפרוטוקולים שמופיעים שם. זכרו שידע הוא כוח, והתמצאות במרחב הממשלתי יכולה לסייע לכם לקדם את הארגון שלכם ואת העשייה שלו.
מקורות נוספים שכדאי לעיין בהם:
דו”ח הצוות הממשלתי לטיוב אופן אספקת שירותים חברתיים הניתנים במיקור חוץ
