מהם “מכרזי אתגר” ולמה הם יכולים לשנות האפשרויות של העולם העסקי “להיכנס מתחת לאלונקה” ולעזור לחזרה לצמיחה?
[פוסט אורח של מר רון צור, מנכ”ל קבוצת הייעוץ Sparks Consulting Group ויו”ר הוועדה המייעצת של הפורום הישראלי למנהיגות | פורסם לראשונה בYNET בתאריך 22.03.2020]
משבר הקורונה הגיע כעת לשלב קריטי בו המערכת הממשלתית שלנו קיבלה סדרת החלטות על צמצום תנועה ופעילות בכדי להאט ככל הניתן את התפשטות הווירוס, מניעת קריסת מערכות בריאות והצלת חיים. מתוך כך – ההשפעות הכלכליות המיידיות משמעותיות מאוד וכבר ניתנות לכימות והערכה, אך על המשמעויות העסקיות, הכלכליות והמשקיות ארוכות הטווח – נוכל ללמוד רק בדיעבד.
ככלל, גורמי הממשל שלנו מתנהלים באחריות רבה ובשיקול דעת אל מול האתגר, אך צריך לזכור כי חוסן לאומי אינו ואסור שיהיה תלוי רק בהם וביכולתם. משרדי הממשלה לא יכולים לבדם לשאת על כתפיהם את מלוא האתגר העצום שעמו כולנו מתמודדים. כדי לעמוד בו – נדרשת תפיסה של חוסן לאומי, שבבסיסו נשען על שיתוף פעולה אקטיבי ולא דקלרטיבי – פנים ממשלתי, בין מגזרי ואזרחי.
בדומה למקביליהם בעולם, גורמי הממשל בישראל מתקשים ליצור בעצמם את מלוא הפתרונות לאתגרי הליבה שמציב וירוס הקורונה, ביחס לכל הצרכים הציבוריים והמשקיים. מציאות זו של פער הולך וגובר בין צורכי המשק והציבור המיידיים ובין המענה הניתן להם – צפוי להחריף ככל שתתפשט המחלה וככל יחריפו הצעדים הממשלתיים לסגר וצמצום תנועה.
מציאות זו מובילה לכך, שההתקדמות ביצירת מענה לסוגיות הליבה הרפואיות, העסקיות, הסיעודיות, החברתיות, הקהילתיות ועוד – היא לרוב אינקרמנטלית, איטית ושאינה משקפת את מיצוי הפוטנציאל הרב שקיים בראייה לאומית, כזה שאינו כולל רק את הכוחות והיכולות של המערכת השלטונית, אלא גם את של אלו המצויים מחוצה לה, ובעיקר בעולם העסקי.
מאות חברות, מידי יום, מחפשות כתובת ממשלתית להציע מוצרים, שירותים ושיתופי פעולה עם המדינה בכל תחום בו כולנו מרגישים בפער; ציוד מיגון, טיפול רפואי מרחוק, אשפוז בית, מענה לקשישים, שירותי שליחויות לסיוע בהמשכיות מסחר, פתרונות לימוד מרחוק, שירותים רגשיים ופסיכולוגיים, ובעצם – מה לא? גם אם נניח כי בין מאות ואלפי הפניות הללו, רק חלקן יימצאו כראויות למימוש מיידי ויש בהן בכדי לתת מענה למיליוני אזרחים; ילדים, זקנים, משפחות, עסקים וקהילות – אסור להחמיץ את ההזדמנות לממש אותן.
לפני שנים ספורות, החשב הכללי באוצר בשיתוף משרד הבריאות, החלו בפיילוט ראשוני אך חשוב ששמו “מכרז אתגר”. הרציונל היה כי בעוד מכרזים “רגילים” מתווים באופן מדויק ומפורט את הפתרון הנדרש לצורך של המדינה – מכרזי האתגר מגדירים את הבעיה אך אינם מגדירים פתרון.
בגישה זו, המדינה לא הציגה את חולשתה כנעדרת יכולת לתת פתרון מיטבי לכל אתגר, אלא להיפך – דווקא מעמדה של עוצמה, צניעות ופתיחות לחדשנות, פנתה המדינה פומבית והזמינה את כל מי שמעוניין לתת מענה לאתגרים לאומיים שהיא התקשתה בגיבוש מענה מיטבי להם (תוך התחייבות להעמדת תקציב לפתרון שיימצא ראוי ועונה על הצורך).
באותם ימים נבחרו נושאים ספורים למכרזי אתגר, כמו שיפור איכות הטיפול בבתי החולים הגריאטריים הסיעודיים, מניעת טעויות בזיהוי מטופלים וכדומה. במקרים בודדים אלו, אפשרה אז המדינה חשיפה וכניסה של רעיונות ופתרונות חדשים, מקוריים, מעולמות תוכן שונים ובעלי אופני פעולה שונים לאתגרים מהותיים.
המקרה של מכרזי האתגר מטעם המדינה היה ונותר נדיר. רק פניות בודדות נוספות יצאו מאז, ובשגרה – שיתוף הפעולה בין העולם המגזר הציבורי לעסקי, כמעט שאינו מתקיים כפעילות מתוך תפיסת אחריות לאומית משותפת, אלא רובו ככולו מצטמצם ליחסי ספק-לקוח או רגולטור – מול גורם מונחה.
הקורונה מציבה לכולנו מבחן מסדר גודל שלא ידענו עד כה, וזו שעתה הגדולה של המדינה “לשבור את השבלונה”. הצלחה או כישלון של מדינות בכל רחבי העולם בהתמודדות ארוכת הטווח עם הקורונה, לא נבחנת (רק) בכמה מהר וחזק הן יצרו סגר על אזרחיה, אלא עד כמה מהר הן הצליחו ליצור שינוי בדפוסי הפעולה שלהן והרחיבו את שיתופי הפעולה בהתמודדות עם ההשלכות הישירות והעקיפות של המשבר.
במאמר חשוב שפורסם ב-World Economic Forum בהקשר לאתגר הקורונה, וספציפית תחת הכותרת Agile Governance, הובהר כי הממשלות שיצליחו לעבור את משבר הקורונה באופן מיטבי הן אלו שישכילו למצוא דרכים חדשות לעבוד בשיתוף פעולה עם מערך מגוון יותר של אנשים וארגונים מחוץ לממשלה, תוך יצירה משותפת של פתרונות וכחלק קבוע ממודל הפעילות ומתן שירותים שהן נותנות לאזרחיה.
דווקא בשעה שהמדינה מפעילה את כובד משקלה ומלוא סמכויותיה לשעת חירום, נדרשת פתיחות ועיצוב מחדש של מודל שיתופי הפעולה הבין-מגזריים, תוך ריענון תפיסות היסוד, אשר נהוגות בשיטה הקיימת בה. כחלק מהערכות החירום, זו שעתו של משרד האוצר להורות על הקמת מנגנון “מכרזי אתגר”, כאפיק רכש מרכזי וכאחד מהכלים המרכזיים להילחם בהשפעות הקורונה על המשק והחברה בישראל.
אם – בהתאם לסמכותו – יורה החשב הכללי להקים ועדת אתגר בין-משרדית, באמצעותה יהיה רשאי כל מנכ”ל להסתייע כדי לאתר מענה לאתגרים שבסמכות משרדו, וחברות – להציע את מיטב פתרונותיהן, אין כל ספק, כי לא רק שיימצאו פתרונות מהירים, יצירתיים ומגוונים יותר לצרכי השעה, אלא גם יגבר האמון הכה-חשוב שבין העולם העסקי לממשלה.
הידוק הממשקים, יצירת אפיקי שיח חדשים ומובנים, העמקת שיתופי הידע והלמידה ההדדית – כל אלו יצרו הזדמנויות לפעולה משותפת, ויאפשרו קפיצת מדרגה במענה לצרכים הציבוריים והמשקיים בעת הקשה הזו.
בשעה הזו, החוסן הלאומי שלנו כמדינה נמדד ביכולת לנהל נכון משבר, להשתנות במהלכו ולהסתגל למציאות המשתנה. אם הממשלה תרחיב באופן מובנה את אפשרויות של העולם העסקי “להיכנס מתחת לאלונקה” – אזי לא רק שהיא תצליח טוב יותר לשמור על צורכי התפקוד הבסיסיים של המשק ועל ליבת הזהות והערכים שלנו כחברה, אלא גם היא תוכל גם לצלוח את המשבר הזה תוך צמצום נזקים והאצת התאוששות וצמיחה.
רון צור (צילום: סטודיו sparkles & design)
